משפחה בתוך ספל?

אחד התפקידים של המוח הוא לזהות גודל ומרחק של חפצים ודמויות, תוך שימוש ברמזים מהסביבה ובידע קודם. הניסיון מלמד אותנו שככל שעצם רחוק מאיתנו הוא נראה קטן יותר. אבל, לפעמים דווקא הניסיונות של המוח למצוא היגיון בתמונה מבלבלים אותנו וגורמים לנו לתפוס דברים שלא קיימים באמת. בפעילות זו ניצור אשליה של גודל, באמצעות משחק ביחסי המרחק בין חפצים קרובים ורחוקים.

כדי להכניס את כל המשפחה לתוך ספל אתם צריכים:

• מצלמה
• ספל
• לפחות 3 בני משפחה או חברים.

מה עושים?

1. מחליטים מי אחראי על הצילום.
2. מעמידים את כל הקבוצה ביחד על רקע אחיד (קיר, נוף ים).
3. הצלם מעמיד כיסא במרחק של כ- 4 מטר ומניח ספל על מושב של כיסא.
4. הצלם עוצם עין אחת. בני המשפחה מתקרבים או מתרחקים לפי בקשתו של הצלם עד שכולם "נכנסים" לתוך הספל ומוכנים לצילום.
5. בעת הצילום חשוב שבתמונה לא יקלטו פרטים שעלולים לפגוע ביצירת האשליה.
6. ניתן גם לצלם את כל המשפחה עומדת על כף היד, מישהו מחזיק את השמש או אונייה בים בין הידיים ואשליות נוספות.
7. שולחים למוזיאון את האשליה שיצרתם לכתובת דואל: mada@mada.org.il

איפה פה המדע?
התפיסה שלנו לא תלויה רק בתמונה שהעין רואה, אלא גם במה שהמוח "יודע" ומחפש בה. המוח מפרש את התמונה על סמך הידע השמור אצלנו בזיכרון.

העולם שסביבנו מכיל חפצים תלת ממדיים, אך התמונה שהם יוצרים על רשתית העין היא דו-ממדית. המוח משתמש ברמזים שונים ובניסיון העבר כדי לתרגם את התמונה בחזרה לתלת ממד, ולשחזר מידע על מה שאנחנו רואים: צורה, גודל, מרחק וכו'. באשליה זו המוח נכשל בהערכת המרחק, ומתבלבל בין שינויים במרחק לבין שינויים בגודל.

אשליות גודל ומרחק נובעות מהיכולת המדהימה של המוח לשמור על קביעות תפיסתית: לתפוס חפצים או תכונות כקבועים למרות שינוי בתנאים (ראו גם אשליית "הגודל לא קובע" והחדר המכושף של דוקטור איימס). כדי ליצור קביעות גודל, המוח "מתקן" את הגודל הנתפס של חפצים בהתאם לרמזי מרחק.

בתנאים מסוימים רמזים מהסביבה גורמים למוח להעריך את גודלו של אדם או חפץ כקטן או גדול בהרבה מגודלו האמיתי. כך נראית המשפחה כמשפחה של גמדים העומדים בתוך ספל ענקי.

בן גור לוי, חובב חקר המוח נלהב ועתידן חובב, שלח לנו את התמונה המקסימה הזאת.

מוצגים קשורים בתערוכה:
כיסאות מארץ הפלאות
הגודל לא קובע
החדר המכושף של דוקטור איימס